איך לטוס עם ילדים בלי מסכים?

בשנים האחרונות אנחנו מתייחסים למסכים כמעין בייביסיטר וכדרך להשתיק/להרגיע תינוקות.

יש הורים שכבר על שידת ההחתלה בכדי שילדם יירגע מתחילים להראות לו סרטונים, או כבר בגיל 4-5 חודשים שמים אותם בטרמפולינה מול המסכים בכדי לקבל כמה דקות של שקט להתארגנות.

אני מאמינה שצריך לחשוף למסכים כמה שיותר מאוחר ובטח לא לפני גיל שנה, שנה וחצי. ילד הוא סקרן מטבעו וככזה כל העולם שאליו הוא גדל מרתק אותו. ברגע שאנחנו מצמידים לו מסכים מגיל כה צעיר, הוא עלול לאבד את היכולת פשוט להתבונן, לחלום בהקיץ, לשקוע במחשבות, לחקור את הסביבה ועוד.

טיסות עם ילדים ותינוקות הם לא דבר קל, אבל עם קצת תכנון מראש ניתן להעביר טיסות ללא מסכים, במיוחד אם מדובר על טיסות של עד 5 שעות.

המון הורים מתייחסים לטיסה כאל משהו שצריך לעבור בכדי להגיע לחופש. אני מציעה להסתכל על הדברים אחרת ושננסה להתייחס גם לטיסה כאל החופש. הרי מה יותר טוב עבור ילדים מלהיות עם הוריהם שגם להם אין קליטה וכל תשומת ליבם מוקדשת להם? בלי ווטאס/פייסבוק/אינסטגרם.

זמן טיסה זהו זמן נהדר לביחד, להקראת סיפור, לבהייה בחלון תוך כדי שהורה מלטף ונוגע, לסיפורים מהראש, לצביעה, לקלפים וגם זמן לקצת שקט. זהו זמן שילדים יכולים לבהות בשלל אנשים שונים ומשונים, ואם הם מרימים את העיניים גם לפגוש אולי עוד ילד או ילדה בגילם.

ניתן להתייעץ עם הגננת/מורה ולשאול על חוברות עבודה מותאמות לגילם. 

לגילאי 7 ומעלה ניתן לתת ספר קריאה חדש שיגרה אותם לקרוא.

מעל גיל 3 ניתן גם להכין לילדים רשימות שמיעה של שירים אהובים וסיפורי ילדים שישמעו בטיסה. מאוד מרגיע אותם. יש לדאוג לאוזניות שיהיו נוחות להם ושלא יפלו להם כל רגע מהאוזן. אין צורך שההורה יקרקר סביב הילד שלו בכל דקה ודקה ושמעית מוזיקה וסיפורים יכול להיות פתרון חלופי טוב למסכים.

בזמן טיסה של לפחות 4 שעות יש בגילאים הקטנים לפחות תנומה אחת, גם אם קצרה והיא חשובה ביותר ולכן רצוי לאפשר להם את זה ככל הניתן. להביא להם כרית קטנה אהובה, שמיכה נעימה מהבית, בובה שחייבים בשביל להירדם, מוצץ, שמיכי וכל דבר שיתרום להם לתחושת ביטחון שתאפשר להם להירדם בקלות.

 

דבר נוסף שכדאי להתכונן אליו מראש הוא האוכל. אוכל של טיסה לרוב לא מתאים לילדים ולכן כדאי להכין מבעוד מועד קופסאות אוכל, כריכים, המון ירקות ופירות חתוכים ואפילו 2 חטיפים שיוכלו להישלף ברגעי משבר. גם אכילה זוהי פעילות וגם היא מעבירה את הזמן.

מגילאי שנתיים ומעלה ניתן גם לשוחח עם הילדים על מה עומד להיות במטוס, להכין אותם גם לרגעי קושי/שעמום/חום/צפיפות ולהכין איתם פתרונות למצבים אלו.

בטיסות ארוכות יותר, גם אם רוצים לתת מסכים יש להתאים את הצפייה לגיל הילד ולתחום אותה בזמן, כך שגם ילד יידע שלא ברגע שעולים למטוס יש לו מסך ביד.

כדאי לזכור שמסכים הביאו עימם המון שפע, טכנולוגיה ולמידה שבהחלט תורמת לילדינו, אך אם זאת היא מונעת מהם ללמוד לתקשר, לשים לב לניואנסים קטנים ואינטראקציות יומיומיות בינינו לבין הדיילת או האיש שבועט בנו מאחורה. ילדים לומדים מצפייה בנו המבוגרים וברגע שראשיהם הקטנים בתוך המסכים כל הזמן הם מפספסים והמון.

כמו כן, חשוב לזכור שמסכים אולי מרגיעים אותם לאותו הרגע, אך ברגע שהבטריה נגמרת/המשחק הסתיים והמסך נלקח מהם, יפרוץ משבר ובכי כי המוח הקטן שלהם מודלק ואז עוד יותר קשה להם לשבת בשקט מאשר קודם.

כן, זה בהחלט יותר קשה ומאתגר ללא מסכים, אבל כפי שציינתי, אם מרגילים ילד מגיל 0 שמסך זה לא בייביסיטר או פתרון לכך שאני צורח ובוכה, קל יותר להעביר את הטיסה ולהראות גם להם ולנו שאפשר כמה שעות בלי מסך ביד ולא יקרה כלום.

בתור אמא כך אני נוהגת עם שלושת ילדיי בתור בקופות חולים, בחדרי המתנה, בנסיעות וכן, גם בטיסות לא נשלפים מסכים אלא אני באה מוכנה מראש.

טיסה נעימה!