HP-09

קצת עליי


תמונה ערוכה 1
הכול התחיל, כשנולד לי ולבעלי הדבר המושלם ביותר שניתן לבקש – בננו הבכור אריאל (הראשון מבין שלושת ילדינו). כל תקופת ההיריון "קיננו" והכנו את השטח לקראת בואו לעולם. עשינו סקר שוק עגלות שלא היה מבייש אף קניית רכב, השווינו מחירים בין הרשתות השונות, הרגשנו שהנה –אין יותר מוכנים מאתנו ליום הגדול. ואז ילדתי. החזקתי את אוצרי והתחברתי אליו מהשנייה הראשונה. חזרנו הביתה והכל נראה מושלם. היינו בעננים.

כעבור שבועיים של חלום – הסיוט התחיל. אריאל לא הפסיק לצרוח במשך כל היום! הוא בכה ובכה ובכה… האנשים הכי קרובים אליי התחילו לקרוא לו "בכיין". זה צבט לי בלב. לא הבנתי מה אני עושה לא בסדר. כל פעם שהוא בכה שאלתי את עצמי "אולי זה גזים?", אבל כל המשפחה סביבי אמרו לי שהוא רעב. מכיוון שאריאל נולד עם תאבון בריא והיה באחוזון ה-90 הוא לא התנגד לעוד מנה, מה שרק חיזק את הקרובים אליי שאמרו "הנה את רואה, אמרנו לך שהוא רעב". לא עזר שאמרתי להם שהוא הרגע סיים לינוק 45 דקות רצופות!! אבל גם לאחר שהנקתי אותו שוב ושוב הבכי לא פסק. הרגשתי חסרת ביטחון. נמנעתי מחוגים (בייבי יוגה/שיאצו ודומיהם) כי פחדתי להפריע לאחרים עם הבכי הבלתי פוסק. נמנעתי מבתי קפה וקניונים כי כולם נעצו בי עיניים וגרמו לי להגיש האימא הכי גרועה בעולם.

כשאריאל היה בן 10 שבועות, מתוכם 8 שבועות רצופים של בכי, בעלי חזר בעשר בלילה ומצא אותי בוכה, שבורה ומרוסקת. פשוט קרסתי, לא יכולתי יותר, רציתי להיעלם. שאלתי את עצמי – מה לעזאזל אני עושה לא בסדר? איפה אני טועה? הרי לא יכול להיות שזה אמור להיראות ככה!? איפה האושר שסיפרו לי עליו!? התכנסתי בתוך תוכי ובאותו הרגע החלטתי – ככה אני לא ממשיכה!!! ואז התחלתי להקדיש את כל כולי ללמידה וכך מצאתי את עצמי לומדת לתואר שני בלימודי משפחה, בשאיפה לא רק לשנות את חיי אלא גם את חייהם של כל אותם הורים טריים חסרי הידע והכלים.

אין לי צל של ספק שאם היה לי ידע או יד מכוונת לפני לידת אריאל, השבועות הראשונים בבית היו נראים אחרת. עם זאת, אילולא הרגשתי את הקושי בעצמי והכל היה עובר חלק לא הייתי מגיעה להיכן שאני נמצאת כיום ובטח לא הייתי מביאה שלושה ילדים בשלוש וחצי שנים. כי אין חכם כבעל ניסיון 

בכל סדנת הכנה להורות, עם כל זוג שיושב מולי לפני הלידה או אחריה, אני מרגישה סיפוק אדיר. ההצלחה לתת להם כלים, טיפים ובכלל להכין עבורם את הקרקע לקראת היום שאחרי הלידה – מרגישה לי כמשימת חיי.

אז נעים מאוד, שמי סופי ברקוביץ, נשואה ואם לשלושה ילדים, בעלת BA במדעי ההתנהגות בהצטיינות, MA בלימודי משפחה, מגשרת מוסמכת ובוגרת מכון "אדלר" בייעוץ משפחתי.  בשנים האחרונות אני מקדישה את זמני לייעוץ הורי, הדרכה וליווי הורים צעירים ומשפחות, סדנאות להורים, גישור, התנדבות בעמותות (בתחום ההורות) ומחקר, זאת – בד בבד עם גידול שלושת ילדיי.